עצומה להכרה בהכשרה המקצועית של האחיות מצרפת

לכבוד ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו,

לכבוד שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן,

לכבוד שרת העלייה והקליטה, גב’ סופה לנדבר,

אנו, אחים ואחיות, בוגרי לימודי סיעוד בצרפת, עולים ומועמדי עלייה, ציונים בנפש ובנשמה, מגישים עצומה זו כדי שמדינת ישראל תכיר בהכשרה המקצועית שלנו, תאפשר לנו להשתלב במערכת הבריאות בישראל ולהתפרנס בכבוד במקצוע אליו הוכשרנו, במדינה עם הרמה הרפואית המובילה בעולם.

אנו מבקשים מכם, ראש הממשלה, שר הבריאות ושרת העלייה והקליטה, להכיר בהכשרה ובתארים שרכשנו בעמל רב, לתמוך בביטול מבחן הרישוי בסיעוד שאינו מותאם לבעלי ניסיון בתחום ולמי שרכש השכלה בחו »ל ולהחליפו בסטאז’ מעשי במוסד ציבורי.

זה הזמן להסיר חסמים בירוקרטיים!! אנו רוצים ויכולים לתרום למערכת הבריאות הישראלית שסובלת ממחסור מתמשך באחים ואחיות מוסמכות. אפשרו לנו לעשות זאת!!

                                                               ***

ההכשרה שעברנו היא מהטובות בעולם המערבי. מספר שעות הלימוד בתחום הסיעוד בצרפת לא נופל ממספר שעות הלימוד בישראל, ואילו בתחום ההכשרה המעשית – האחים והאחיות בצרפת צוברים שעות בהיקף כמעט כפול לעומת ההכשרה בישראל. ולראייה – המדינה כן מכירה בתעודות שלנו.

אבל הידע והניסיון שרכשנו בחו »ל אינו מספק את המדינה כי למרות שהתעודה שלנו מוכרת על ידה, היא לא בודקת את היכולות המעשיות שנרכשו עם השנים, ובמקום זאת, היאמכריחה אותנו לעבור מבחן רישוי נוסף, מבחן שהוא לא רלוונטי לעולים בעלי ניסיון ומהווה חסם משמעותי עבור מאות עולים שרוצים להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלהם ולהיקלט בצורה מיטבית במדינה. התרגום של המבחן לצרפתית אינו תקין, פורמט הבחינה והניסוח אינם מותאמים לעולים בעלי ניסיון מעשי, ולמעשה מדובר במבחן המותאם רק למי שסיים עתה את לימודיו בארץ. ולראייה; בעשרה מועדי בחינה שנבדקו, אחוז העולים שעברו את המבחן לא עלה על 31%, בעוד שאחוזי המעבר של בוגרי הארץ לא ירדו מ-85%.

החסם הקיים עבור אחים ואחיות עולים משפיע באופן משמעותי עלינו וגם על משפחותינו. בלית ברירה, למרות שכבר עלינו לישראל ואנו מתגוררים בה עם משפחותינו, חלקנו נאלצים להמשיך לעבוד בצרפת בכדי להתפרנס, מה שמשאיר את המשפחה ללא הורה במשך תקופה ארוכה, נטל שאף משפחה לא צריכה לשאת. יש כאלו בינינו שלא יישאו את הקושי הזה לאורך זמן ויעדיפו להגר למקום שבו יוכלו להתפרנס ולעבוד בכבוד. חלק מאתנו התייאשו ועזבו את המקצוע לחלוטין, ומעבר לפגיעה הכלכלית, כל השנים שהשקענו במקצוע ירדו לטמיון. אנו תמהים כיצד למרות מצבה של מערכת הבריאות הישראלית, בה המחסור באחים ואחיות כה חמור, שבכל שנה מציעים פתרונות חדשים (כגון השלמת לימודים בסיעוד לבעלי תואר אקדמי אחר, מלגות, הלוואת אטרקטיביות ועוד) לא משכילים למצוא פתרון למצב שלנו, האחים והאחיות העולים, שיכולים בזמן קצר מאוד למלא את החסר. זה לא רק הדבר הנכון מוסרית לעשות, זהו צעד כלכלי לטובת בריאות הציבור ושימנע ממשפחות להיכנס למאגר המובטלים או לרדת מהארץ. אם אנו יכולים לטפל בחמש מאות מיליון אזרחי האיחוד האירופי, מדוע אנו לא ראויים לעשות זאת גם בישראל?

במדינות האיחוד האירופי קיימת אסופה של הנחיות, חוקים ותקנות בשם « הדירקטיבה האירופית ». אחד החלקים החשובים שלה מתייחס לניידות של בעלי מקצוע ממדינה למדינה, ובהם גם אחים ואחיות. נוסף על ההכרה האירופית, יש לאחים ולאחיות צרפתים ניידות מקצועית אוטומטית גם בקנדה – מדינה שהדרישות המקצועיות הרפואיות הגבוהות שלה לא מוטלות בספק. ניתן לאמץ את התקן האירופי אל תוך החוק הישראלי באמצעות תיקון קל בתקנות בריאות העם. אימוץ הדירקטיבה בישראל לא רק יאפשר למדינה ליישר קו עם העולם המפותח מבחינת הכרה בהשכלה ובהכשרה, אלא גם יקל על עולים רבים בעלי מקצוע באירופה בעתיד.

בדיוק כפי שמדינת ישראל השכילה למצוא פתרון ולהכיר ברישיונות של רופאים, רופאי השיניים ורוקחים עולים ונתנה להם פטור ממבחן רישוי, יש לפעול באותה צורה גם מולנו – האחים והאחיות העולים. וכולם ירוויחו מכך.